זיו אור משרד עורכי דין

​

בית משפט השלום בחיפה יידרש בקרוב להכריע בסכסוך שכנים לכאורה, במסגרתו נטען כי בעל נכס בעיר ניהל בית בושת, לשני יש הוכחות לכך, והראשון תבע אותו על לשון הרע.

​

האם הפכו תביעות דיבה ולשון הרע לכלי הפחדה ונקמה? בכתב תביעת לשון הרע שהוגש לאחרונה (דצמבר 2018) לבית משפט השלום בחיפה כנגד מ', תושב העיר, נטען כי ייחס לאדם ניהול של בית בושת בעיר התחתית. אולם מכתב ההגנה, שהוגש ב-29.1.19, עולה כי התובע כלל אינו בעל הדירה וכי הדברים לא כוונו אליו, ויותר מכך - לנתבע ישנן הוכחות כי אכן התבצעה בדירה פעילות שכזו. "תביעה זו היא ניסיון פסול ונפסד לעשות בבית המשפט הנכבד כלי התנגחות, על רקע סכסוך שכנים מהעבר", אומר עו"ד זיו אור, ממשרד עורכי הדין זיו אור שבחיפה המתמחה בדיני לשון הרע.

​

הטענה המרכזית בכתב התביעה נוגעת לדברים שאמר מ' בישיבת וועדת שכנים בעיריית חיפה, שכונסה בעקבות התנגדויות שהגיש לרשויות התכנון והבניה עקב רצונו של התובע לבצע שינויים בדירה שבבעלות בנו. בתביעה נכתב כי "במהלך הישיבה נאמרו על ידי הנתבע ביחס לתובע ובנוכחות כל המשתתפים בישיבה אמירות קשות ביותר, אשר ייחסו לו מעשים חמורים ואף ניהול של בית בושת בדירה או לחילופין ייחסו לתובע קשר ו/או השכרה של הדירה לפעילות של בית בושת". בתגובה לכך, טוען עו"ד אור כי ה"אמירה" נאמרה על ידי הנתבע מידיעה אישית, ובכך עומדת לו הגנת "אמת בפרסום": "כפי שטען הנתבע במכתבו לבא כוח התובע, הרי שהוא בעצמו הגיע טלפונית לנפקניות שעשו תפקידם בדירה בתקופה בה הייתה מושכרת לצדדים שלישיים. הנתבע הגיע לאותן נפקניות באמצעות מודעות בעיתונים, כאשר באותן שיחות שקיים הנתבע עם אותן נפקניות הן הובילוהו היישר לדירה. יתרה מכך, יעידו שורה של עדים ושכנים בבית המשותף שהיו עדים להתנהלות שנגלתה לעיניהם ולכך שהדירה שימשה בפועל התקופה הרלוונטית כמקום מפגש של נפקניות ולקוחותיהם", הוא מסביר.

​

עו"ד זיו מסביר כי בכל מקרה, לזכות הנתבע עומדת ההגנה המוחלטת לדברים שנאמרים בדיונים משפטיים ומאין משפטיים, כדוגמת המקרה הנ"ל - בוועדה לתכנון ובניה של עיירת חיפה במסגרת דיון בהתנגדות לתוכנית בנייה. "נדמה שרק כאשר בית המשפט יפסוק הוצאות משמעותיות כנגד אלה המנצלים את ההליך המשפטי לרעה, יפחתו המקרים בהם תובעים יגישו תביעות סרק באצטלה של תביעת דיבה. אני סבור כי מדובר בתביעת השתקה בתחפושת של לשון הרע, שכל מטרתה להשתיק ולהלך אימים על מרשי. זוהי טקטיקה נפוצה בימים אלו, שנועדה ליצור לחץ מול דרישות לגיטימיות של הנתבע", הוא טוען.

​

עדות נוספת לשרירותו של כתב התביעה ניתן למצוא בשיהוי הגשת התביעה - כמעט 3 שנים לאחר הדיון בוועדה הנ"ל. "תביעה שמוגשת שנתיים וחצי לאחר אותה 'אמירה, שלא הוכחשה על ידי התובע בזמן אמת, מדברת בעד עצמה ומחזקת את חוסר תום הלב הנטען כאן. אם התובע חשב שמדובר בשקר גס, שכל תכליתו פגיעה בשמו הטוב, הרי שסביר, הגיוני ומתבקש שהיה עושה כן בזמן אמת בעת שיו"ר הוועדה העירה את תשומת ליבו והיה מתקומם ומשמיע את הסתייגותו לפרוטוקול הדיון של הוועדה, ולכל הפחות היה מצופה ממנו שיפנה לנתבע וידרוש את התנצלותו מול חברי הוועדה. כאמור, התובע לא עשה כן", מסכם עו"ד אור.

​

הפורסם גם ב: ידיעות אחרונות, ליאור פרי |  15.3.2019